רש"י
כְּתַפּוּחַ. אִילָן שֶׁל תַּפּוּחִים, כְּשֶׁהוּא בֵּין אִילָנֵי סְרָק, הוּא חָבִיב מִן כֻּלָּן, שֶׁפִּרְיוֹ טוֹב בְּטַעַם וּבְרֵיחַ:
תורה תמימה
כתפוח וגו'. מה התפוח הזה להר"ל עץ תפוח, וקאי על אתרוג, כפי שיתבאר בדרשה הבאה.
הכל בורחין ממנו בשעת השרב לפי שאין לו צל לישב בצלו, כך ברחו אומות העולם משבת בצל הקב"ה ביום מתן תורה לורומז למ"ש באגדה דריש מס' ע"ז (ג' ב') [ולפנינו בתו"ת ר"פ ברכה] שבעת מתן תורה חזר הקב"ה על כל אומה ולשון שיקבלו את התורה ולא רצו.
יכול אף ישראל כן ת"ל בצלו חמדתי וישבתי, אותו חמדתי לזהלשון בצלו ביחס למתן תורה י"ל דהוא ע"פ הדרשה הידועה שכפה עליהם את ההר כגיגית, וא"כ ההר היה כפוי עליהם כמו צל, ועי' לעיל אות ו'.
.
(שם)
(שם)
צרור המור
כתפוח בעצי היער. ומ"מ ראה כשרותי שאף שעכשיו אנחנו כשושנה בין החוחים והקב"ה לנגדינו הוא רק כתפוח בעצי היער כי התפוח אין לו צל משא"כ עצי היער צילן מרובה: